החלטה בתיק ת"א 380-09-12

מבוא וטענות הצדדים :

1.         בתיק זה הוגשה, ביום 2/9/12 תביעה לפיצויי נזקי-גוף בגין "הולדה בעוולה", אשר נגרמו, על פי הנטען, בשל רשלנות המבקשות, בהתייחס להולדת בנם של המשיבים (להלן: " היילוד"), שנולד ביום 14/10/87 ובתגובה הגישו המבקשות בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

למקרא כתב התביעה ובשים לב למועד הגשתה ולתאריך הלידה, כאמור, מתעוררת סוגיית התיישנותה של התביעה, לאור ההלכה שנקבעה בע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית ואח' (28.5.12) (להלן: " פס"ד המר" או " הלכת המר"), אשר ביטלה את עילת התביעה ליילוד - עילת ה"חיים בעוולה", שעמדה לזכות היילוד על פי הלכת זייצוב (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ פ"ד מ (2) 85 (1986)] וקבעה, כי עילת התביעה הנכונה בענין זה הינה "הולדה בעוולה" - עילה, העומדת להוריו של היילוד, בלבד ואולם - לא קבעה מסמרות בשאלה מה יהא דינה של תביעת, הורים המוגשת לאחר מתן פס"ד המר ולאחר עבור 7 שנים מאז הולדת היילוד.  

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית עד להכרעה בשאלת דינה של תביעתם, שהיא תביעת הורים, על פי הלכת המר.

2.         בהחלטתי מיום 10/2/13 קבעתי, כי בנסיבות העניין, יש להיעתר לבקשת התובעים ולהורות על הארכת מועד להגשת חוות דעת רפואיות עד ל- 60 ימים מהיום בו תינתן החלטתי בשאלת ההתיישנות.

3.         הצדדים פירטו טענותיהם בסוגית ההתיישנות ואף השלימו טיעוניהם לאחר שניתן פס"ד בביהמ"ש העליון ברע"א 9444/12 ד"ר דן זאבי נ' פלוני ואח', (28.4.2013), (להלן: " ענין זאבי") ואביא, בקצרה, את עיקר טענותיהם:

לטענת המשיבים, אין לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה, שכן רק כיום, לראשונה, לאחר מתן פס"ד המר, הוכרה עילת תביעתם כניזוקים ישירים לרבות ראשי הנזק הנובעים מכך ולכן תחילת מירוץ ההתיישנות, לשיטתם, חל רק ממועד פרסומו של פס"ד המר. המשיבים הוסיפו והצביעו על פסיקה התומכת בגישתם, כמפורט בהודעתם מיום 9/6/13.

לטענת המבקשות, התביעה דכאן הוגשה 40 ימים בטרם חלפו להן 25 שנים ממועד הלידה. לשיטתן, בהעדר חוו"ד לא נוצרה כל פלוגתא והמשמעות האופרטיבית היא, שככל שלא תידחה התביעה ותינתן ארכה להגשת חוות דעת רפואית משמעות הדבר היא, כי יותר תיקון כתב התביעה בחלוף 25 שנים ממועד הלידה וכך  תיעקף, למעשה, תקופת ההתיישנות. נטען, כי ככל שהסתמכו המשיבים על הלכת זייצוב והדין שהיה נוהג עד הלכת המר, היה עליהם להגיש חוו"ד רפואית עם הגשת כתב התביעה ולא לצאת מנקודת הנחה שביהמ"ש יאריך להם את המועד, כך שבפועל יוכלו לתקן תביעתם לאחר חלוף למעלה מ- 25 שנים.

דיון והכרעה :

4.         אחר שעיינתי בטענות הצדדים, מוצאת אני להותיר את התביעה על כנה.

אפנה את הצדדים להחלטה שניתנה על ידי ביום 13/6/13 בת.א. (מחוזי חיפה) 49821-12-12 שמס (המנוח) נ' שירותי בריאות כללית ובית חולים המשפחה הקדושה בנצרת (להלן: " פרשת שמס") ולטעמיה, בה קבעתי, אחר סקירת החלופות השונות, בהתייחס לסוגיה כגון דא, כי :  

" דומה, שנכון יהיה לקצוב תקופה, אשר תותיר פרק זמן מכאן ואילך, בו יתאפשר להורים להגיש תביעה, אשר התיישנה, לפי דיני ההתיישנות הרגילים. לטעמי, בהתחשב בכך שמאז פס"ד המר עברה כשנה, נכון יהיה לקצוב פרק זמן של שנתיים מאז פרסום הלכת המר.

מאחר שפס"ד המר ניתן ופורסם ביום 28.5.2012, יש, לטעמי, לאפשר להורים אלה להגיש תביעה (במתכונת שנקבעה בהלכת המר), עד יום 28.5.2014 וכך אני מורה."

אוסיף על אשר אמרתי בפרשת שמס ואבהיר (את אשר הבהרתי בענין ווהבי - ת.א. - מחוזי חיפה מס' 31292-03-13), כי:

" פרק הזמן של שנתיים מהלכת המר, מוגבל ברף העליון של 25 שנים מעת הולדת היילוד. כלומר - פרק הזמן העומד לרשות הורים, כאמור, הוא שנתיים ממועד פרסום הלכת המר ולא יותר מאשר עד הגיע הילוד לגיל 25. זאת - מאחר שאין זה נכון להחיל "תקופת מעבר" זו, שמטרתה לשמר זכות תביעה שהיתה לפני הלכת המר, על תביעות שלא ניתן היה להגישן לולא הלכת המר. ממילא יש להניח, כי מי שעוד לפני הלכת המר, תקופת ההתיישנות של תביעתו היתה כה קרובה, ממילא כבר נערך להגשתה, ביודעו שהוא יכול להגישה רק עד מלאת לילוד 25 שנה. לפיכך, הגבלה זו מאזנת בין זכויות שני הצדדים והולמת את אינטרס ההסתמכות של שניהם."

התביעה דכאן הוגשה ביום 2/9/12 - 40 ימים טרם הגיע היילוד לגיל ולפיכך, לאור קביעותיי דלעיל, אין למחקה.

אבהיר, כי לטעמי, אכן ראוי ונכון היה, לאור אי הבהירות השוררת באשר לגורלן של תביעות הורים (שלכאורה התיישנו) לאחר פס"ד המר, לדון תחילה בטענת ההתיישנות ולהכריע בשאלה האם יש לדחות את התביעה על הסף, עוד טרם בירורה לגופה ורק לאחר מכן, וככל שייקבע שאין לסלק התביעה על הסף, להורות על הגשת חוות דעת רפואית.

5.         בהתייחס לטענות הנתבעים לגבי התיישנות התביעה לאור אי הגשת חוו"ד לפני עבור 25 השנים אומר, כי הבקשה להארכת המועד להגשת חווה"ד הוגשה עם הגשת כתב התביעה ומשנעתרתי לה יש לראות את חווה"ד כאילו הוגשה במועד.

בנוסף ומעבר לצריך אציין, כי כתב התביעה מפורט וכולל טענות עובדתיות לענין ההתרשלות הנטענת ובענין זה אפנה אל רע"א 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נגד שירותי בריאות כללית ואח' (‏24.2.2013).